המשנה לנשיא (בדימ') א' מצא:
המערער (הבנק), תאגיד בנקאי שוויצרי העוסק בין היתר במימון סחר בינלאומי, תבע את המשיבות 2-1 (המובילות), חברות ספנות פולניות, בעילות שונות שעיקרן הפרת חוזה להובלה ימית של מטען שנשלח מפולין לישראל. בית-המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות מהותית; ומכאן הערעור שלפנינו.
רקע עובדתי ודיוני
2. מעשה במטען של מטילי ברזל, שנרכש מספק פולני ונשלח על-ידיו (ביום 27.11.1991), באמצעות המובילות, מפולין לנמל אשדוד. המטען, שנועד לשימושה של חברת "רם תעשיות מתכת ובניה בע"מ" (חברת רם), נרכש עבורה על-ידי החברה האנגלית Metec Steel Trading Ltd. (חברת Metec). למימון הרכישה הוציא הבנק, לבקשת חברת Metec, מכתב אשראי דוקומנטרי בסכום העולה על 1.7 מיליון דולר. על-פי המותנה במכתב האשראי צוין שמו של הבנק - בשמונת שטרי המטען שהוצאו על-ידי המובילות ונמסרו לידיו - כ"נשגר" (Consignee). בהתאם למוסכם, ולפי מהלך העניינים הרגיל, היו המובילות אמורות למסור את המטען בנמל אשדוד, כנגד שטרי המטען המקוריים, לנציגו המורשה של הבנק; ואילו הבנק אמור היה להעביר את המטען לידיה של חברת רם, לאחר שחברת Metec תפרע לידיו את חובה בהתאם לחוזה האשראי. אך, בפועל, לא כך אירע. ביום 15.12.1991 עגנה האוניה בנמל אשדוד והמובילות פרקו ממנה כשליש מהמטען. לאחר מכן - ושלא בהתאם לנדרש על-פי שטרי המטען - המשיכה האוניה בדרכה לנמל חיפה, שם פורקה ממנה (ביום 20.12.1991) יתרת המטען. הן באשדוד והן בחיפה לא נמסר המטען, כנדרש, לנציג מורשה של הבנק כנגד שטרי המטען המקוריים. תחת זאת שוחרר המטען מן הנמלים ונמסר, במועדים ובנסיבות שלא התבררו לאשורם, לידיה של חברת רם, וזו השתמשה במטילי הברזל לצרכיה באופן שלא ניתן לאתרם עוד. שטרי המטען נותרו בידי הבנק, ואילו ההלוואה שנתן הבנק לחברת Metec - למצער ברובה - לא נפרעה.
3. עד לאוגוסט 1992 - דהיינו במשך כתשעה חודשים ממועד הפלגת האוניה מפולין בדרכה לישראל, וכשמונה חודשים ממועדי פריקת מטענה באשדוד ובחיפה - ישב הבנק באפס מעשה ולא טרח לברר מה עלה בגורל המטען. זאת למרות שתקופת ההתיישנות (המהותית) החלה על אחריות המובילות לפי שטרי המטען, היא - כמקובל בעסקאות הובלה ימית שעליהן אמון הבנק - בת שנה אחת בלבד, ותחילתה במועד שבו נמסר המטען - או שבו אמור היה להימסר - לידי הזכאי לקבלו. באוגוסט 1992 נודע לבנק כי קבוצת חברות, שכללה את חברת רם ואשר נשלטה על-ידי איש העסקים ראובן אסא (משיב-פורמאלי 8), קרסה והפכה לחדלת פירעון; וכי אסא עצמו עזב את הארץ. עוד התברר לבנק כי גם חברת Metec נשלטה, במישרין או בעקיפין, על-ידי אסא. עתה בדק הבנק וגילה כי עם פריקתו מהאוניה נמסר המטען לחברת רם שלא כנגד שטרי המטען. בעקבות זאת, וכהכנה לתביעה נגדן, תר הבנק במדינות שונות אחר נכסים בני-עיקול שבבעלות המובילות. משמצא כי למובילות נכסים בלוקסמבורג, הגיש לבית-המשפט שם בקשה לעיקול זמני של נכסיהן. בקשה זו הוגשה ביום 28.1.1993, קרי למעלה משלושה-עשר חודשים ממועדי פריקת המטען; משמע, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות שעליה הותנה בשטרי המטען. בכך, למעשה, נגזר דין תביעתו של הבנק נגד המובילות להידחות מחמת התיישנות. יצוין כי בפי הבנק אין הסבר להשתהותו הרבה בבירור גורל המטען. אשר להשתהותו הנוספת - ממועד הגילוי ועד להגשת בקשתו לבית-המשפט בלוקסמבורג - טען הבנק כי איתור נכסי המובילות בעולם הצריך זמן. ואולם הבנק לא הסביר על שום-מה, מלכתחילה, לא הגיש את תביעתו נגד המובילות בפולין; שמלבד היותה בעלת זיקה הדוקה לעסקה, היא גם מקום מושבן של המובילות, ובה, מטבע הדברים, גם ניתן היה לאתר נכסים השייכים להן.
4. להשלמת התמונה יצוין, כי בית-המשפט הלוקסמבורגי נעתר לבקשת העיקול הזמני שהוגשה לו על-ידי הבנק. ביום 8.4.1994 הגיש הבנק, אף זאת בלוקסמבורג, תובענה עיקרית נגד המובילות. ביום 10.2.1995 החליט בית-המשפט הלוקסמבורגי למחוק את תובענת הבנק מחמת היעדר סמכות שיפוט בינלאומית (שכן ללוקסמבורג לא הייתה כל זיקה עניינית לתביעה), אך הותיר בעינו את צו העיקול הזמני. ביום 10.6.1995 הגיש הבנק - הפעם בישראל - את התובענה נשוא הערעור, אשר הופנתה נגד המובילות וכן נגד נתבעים נוספים (הנמנים עם המשיבים הפורמאליים לערעור) שעל-פי טענת הבנק היו מעורבים בשחרור המטען. משטענו המובילות, כי על התובענה כנגדן חלה התיישנות מהותית, וביקשו לסלקה על הסף, קבע בית-המשפט המחוזי (השופטת א' חיות), ביום 13.11.1997, כי מטעמי יעילות, טענת ההתיישנות של המובילות תידון ותוכרע תחילה ובטרם יידרש בית-המשפט לדיון בתובענה גופה. ביום 22.2.2001 פסק בית-המשפט המחוזי (השופטת ר' משל (שהם)) לקבל את טענת ההתיישנות שהעלו המובילות ולדחות על הסף את התובענה כנגדן. בערעורו משיג הבנק לפנינו על צדקתן של שתי ההחלטות. יצוין כי עד למתן הכרעה בערעור עיכב בית-המשפט המחוזי את המשך ההליכים נגד יתר הנתבעים. עוד יצוין כי ביני לביני - ולנוכח התמשכות ההליכים בישראל - החליט בית-המשפט בלוקסמבורג (ביום 27.11.1996) להסיר את העיקול הזמני מעל נכסי המובילות.
5. הדיון בערעור התקיים (ביום 17.2.2002) לפני הרכב שכלל, זולתי, את השופטות דורנר וביניש. ביום 2.7.2003 - בעוד הערעור ממתין למתן פסק-דינו של ההרכב המקורי - ניתן בבית-משפט זה פסק-דין בע"א 6260/97 פולסקה מורסקה נ' בנק נשיונל דה פריס - ניו יורק, פ"ד נז(5) 193 (פרשת פולסקה), שאף עניינו היה בתביעה שהוגשה (בין היתר) כנגד המובילות שלפנינו, בעקבות קריסת עסקיו של ראובן אסא. גם במקרה ההוא מסרו המובילות מטעני פלדה, שנשלחו על-ידי אותו ספק פולני, לחברה שבשליטת אסא, שלא כנגד שטרי המטען המקוריים. גם נוסח שטרי המטען, שעליהם סב הדיון בפרשת פולסקה, היה, בעיקרו, זהה לנוסח שטרי המטען שבענייננו, וגם שם טענו המובילות להתיישנות, אלא שבנסיבותיו של אותו מקרה טענתן זו נדחתה. בשל קירבת עניינו של פסק-הדין בפרשת פולסקה לפרשתו של הערעור שלפנינו, הורשו הצדדים להשלים את טיעוניהם לגביו. טיעוניו של הבנק ביחס לפסק-הדין הוגשו ביום 27.7.2003, ותשובת המובילות הוגשה ביום 11.9.2003; ומן העיון בטיעונים המשלימים עלה, שכל אחד מן הצדדים חתר להראות כי פסק-הדין בפרשת פולסקה תומך בעמדתו. ביום 20.6.2004 הורה הנשיא ברק על צירופו של השופט רובינשטיין להרכב השופטים הדן בערעור, במקומה של השופטת דורנר שפרשה בינתיים לגמלאות.
שטרי המטען, כללי האג וכללי האג-ויסבי
6. עד שאתייחס למחלוקתם של הצדדים ולהכרעת בית-המשפט המחוזי, אקדים ואעמוד על טיבם ותוכנם של שטרי המטען, וכן על הוראותיהן הרלוונטיות של האמנות הבינלאומיות הנוגעות לעניין. על תפקידיו של שטר מטען (Bill of Lading) עמד השופט ריבלין בפסק-הדין בפרשת פולסקה (בעמ' 210-208):
שטר מטען ממלא, מן הבחינה המשפטית, שלושה תפקידים: ראשית, הוא מהווה קבלה מאת המוביל לשולח המטען המעידה על מסירת המטען לרשות המוביל. שנית, הוא מהווה ראיה לחוזה ההובלה בין המוביל לבין שולח המטען. שלישית, שטר המטען הוא מסמך קנייני (Document of title) המקנה למחזיק בו את הזכות לדרוש ולקבל את החזקה במטען הרשום בו ---. בנק המחזיק בשטר מטען מבטיח כך את חובותיו של הלווה כלפיו. שטרי המטען הם אפוא משכון בידי הבנק ---.
שטרי מטען ימיים כוללים בדרך-כלל (וכך בענייננו) התחייבות אחת עיקרית, שהיא התחייבותו של המוביל להוביל את המטענים לנמל היעד ולמסור אותם רק למי שיציג לו את שטרי המטען. מרגע שהמוביל ממלא את חובתו על פי שטרי המטען, שוב לא ניתן לראות בו אחראי למטענים ---, אולם כל עוד הוא איננו ממלא את חובתו, ממשיכים שטרי המטען לעמוד בתוקף כלפיו.
וראו, בהקשר זה, גם את דברי השופט אנגלרד בע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) 344, בעמ' 355 (בפסקה 15) והאסמכתאות המובאות שם. אך למותר להוסיף, כי חובותיו של המוביל לפי שטר המטען כפופות להוראות הגוזרות את דין ההתיישנות.
7. שטרי המטען שהנפיקו המובילות בענייננו (כמו גם בפרשת פולסקה) נערכו בנוסח סטנדרטי נפוץ המכונה Congenbill (ראו: N. Gaskell,
Bills of Lading: Law and Contracts (2000) 32-33). על פני השטר מופיעים פרטי העסקה הספציפית; ואילו על גבו - נוסח של חוזה אחיד קצר ובו מפורטים "תנאי ההובלה" (Conditions of Carriage). בכל שמונת שטרי המטען, שהונפקו בגדר העסקה נשוא ענייננו, צוין שמו של הספק הפולני בתורת "שוגר" (Shipper), הבנק צוין כ"נשגר" (Consignee), שמה של חברת רם צוין כ"מען ליידוע" (Notify address) ואילו נמל אשדוד תואר כ"נמל הפריקה" (Port of discharge). מכלל "תנאי ההובלה" שבגב השטר, רלוונטי לענייננו סעיף 2 הקובע כלהלן:
(2) General Paramount Clause.
The Hague Rules contained in the International Convention for the Unification of certain rules relating to Bills of Lading, dated Brussels the 25th August 1924 as enacted in the country of shipment shall apply to this contract. When no such enactment is in force in the country of shipment, the corresponding legislation of the country of destination shall apply, but in respect of shipments to which no such enactments are compulsorily applicable, the terms of the said Convention shall apply.
Trades where Hague-Visby Rules apply.
In trades where the International Brussels Convention 1924 as amended by the Protocol signed at Brussels on February 23rd 1968 - the Hague-Visby Rules - apply compulsorily, the provisions of the respective legislation shall be considered incorporated in this Bill of Lading. The Carrier takes all reservations possible under such applicable legislation, relating to the period before loading and after discharging and while the goods are in the charge of another Carrier, and to deck cargo and live animals.
בפרשת פולסקה (בעמ' 202) הוסבר תפקידו של סעיף 2 לתנאי ההובלה כך:
סעיף 2 לתנאי ההובלה מחיל על ההתחייבות על פי שטרי המטען את כללי האג (אמנה בין-לאומית בדבר איחוד כללים מסויימים בעניין שטרי-מטען שהותקנה בבריסל ב-25.8.1924) וכן את כללי האג כפי שתוקנו על ידי כללי האג-ויסבי (הפרוטוקול לתיקון האמנה הנ"ל שהותקן בבריסל ב-23.2.1968), כפי שנחקקו בארץ ממנה נשלח המטען, במקרה זה - פולין. כן נקבע כי בהיעדר חקיקה כזו יחולו כללי האג כפי שנחקקו בארץ היעד של המשלוח (ישראל), ובהיעדר חקיקה כזו בארץ היעד יחולו כללי האג עצמם.